קיקס ואח' נ' אקסטרא קאר ליסינג - מימון והשקעות בע"מ

פסק דין

על פי כתב התביעה בחודש פברואר 2004, לקחו התובעים מאת הנתבעת הלוואה לצורך מימון רכישת רכב בסך 37,000 ₪ (להלן: "ההלוואה הראשונה"). בחודש ינואר 2005, לאחר שהתובעים החזירו לנתבעים כבר 14,200 ₪ ונותרו חייבים רק 22,500 ₪ (כך לפי חשבונם), ולאחר שהנתבעת הציעה להם לעשות כן מיוזמתה, פרסו התובעים את יתרת ההלוואה מחדש, בתשלומים של 988 ₪ (להלן: "ההלוואה השנייה"). התובעים מסרו לנציג הנתבעת פנקס שיקים חתומים כדי שהוא ימלא את סכומי השקים לפי המוסכם וזה ניצל את חוסר שליטתם בעברית ומילא שקים בסכום מצטבר של 36,700 ₪, במקום רק את יתרת ההלוואה (לפי קבלה שצורפה נמסרו 36 שיקים על סך 988 ₪ כל אחד). כלומר, לשיטתם, גבתה מהם הנתבעת 14,200 ₪ ביתר, מעבר לסכום ההלוואה שהיו אמורים להחזיר. התובעים דרשו שהנתבעת תחזיר להם את הסכומים שגבתה ביתר וכן 10,000 ₪ עוגמת נפש והוצאות משפט.

הנתבעת טענה, כי התובע הגיש תביעה זהה כבר בעבר, בבית משפט השלום, ועל פי הסכם בין הצדדים התביעה נמחקה ללא צו להוצאות (פסק הדין צורף לכתב ההגנה). התביעה עוסקת באירועים שהתרחשו בתקופה הקודמת לתקופת ההתיישנות. הגשת התביעה בשיהוי גרמה להם נזקים ראייתים עקב חוסר יכולת לאתר מסמכים ולהציג נתונים מדויקים לגבי החזרי ההלוואות.

לטענת הנתבעת התובעים לא עמדו בתשלומי החזר ההלוואה הראשונה, חלק מהשיקים שנתנו חזרו והסכום שהתובעים טוענים ששילמו לנתבעת (14,200 ₪) איננו נכון. בנסיבות אלה, ביקש התובע לפרוס מחדש את יתרת ההלוואה לתשלומים קטנים יותר. הנתבעת נעתרה לכך ובחישוב הפריסה מחדש לתקופה הארוכה יותר, בתוספת ריבית בהתאם, נמסרו לנתבעת כדין 36 השיקים על סך 988 ₪ כל אחד, ללא כל הטעיה ועל דעתו של התובע. בשלב מסוים הוגבל חשבונו של הנתבע, חלק מהשיקים לא כובדו וחלק אחר כלל לא נמסרו לפירעון. כלומר, התובעים הם שנותרו חייבים לנתבעת.

דיון והכרעה

מעדותו בפני, לא התרשמתי כי ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על דבריו של התובע. עדותו הייתה מבולבלת ולא עקבית. מספרים בהם נקב, בביטחון רב, היו שונים מהאמור בכתב התביעה. חלק מהמועדים זכר בדיוק של יום (למרות שחלפו שנים רבות) וחלק אחר לא זכר כלל.

במקום אחד (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 24 עד 27) טען התובע, כי חשבונו בבנק הוגבל והיה לו "בלאגן", לכן היה צריך להפקיד מזומנים במקום השיקים ובמקום אחר (עמ' 5 ש' 3) טען, כי חשבונו בבנק לא הוגבל ושיקים שלו לא חזרו.

טענת התובע, כי הנתבעת היא שיזמה את פריסת התשלומים מחדש, לטובתו של התובע, בגלל שהיה לקוח טוב, איננה מתיישבת עם העובדה ששיקים שנתן חזרו וחשבונו הוגבל.

טענת התובעים, כי הנתבעים ניצלו את חוסר שליטתם בעברית ומילאו יותר שיקים ממה שהיו אמורים למלא איננה סבירה בעיני. עדות התובע בפני התקיימה בעברית טובה למדי ללא צורך בתרגום. כל 36 השקים שמסרו התובעים לנתבעת (על חשבון תשלומי החזר ההלוואה השנייה) היו חתומים על ידי התובע. בהתחשב בכך שהוסכם שסכום כל תשלום יהיה 988 ₪, חישוב הסכום הכולל איננו עניין לידיעת עברית.

התובע לא היה מסוגל להציג אסמכתאות לכך ששילם חלק כלשהו מההלוואה הראשונה.

אף לגבי החזרי ההלוואה השנייה כמעט ולא היו בידי התובעים אסמכתאות. למעט 9 שיקים (על סך 988 ₪) שהוחזרו לתובעים (ככל הנראה לאחר פירעונם), אשר הוצגו בפני, התובע לא זכר אילו סכומים שילם ("סכומים שונים") ומתי שילם, ולא היה בידי התובעים להציג אסמכתא כלשהי לביצוע התשלומים, למעט שתי העברות בנקאיות בסכום כולל של 1,410 ₪ בלבד.

קשיי ההוכחה הנובעים מחלוף הזמן רובצים לפתחם של התובעים, אשר הגישו את התביעה בחלוף למעלה מ- 6 שנים לאחר שהוסכם על ההלוואה השנייה ונמסרו השיקים תמורתה.

מצד שני, נציג הנתבעת הציג בפני אישורים על כך ש- 18 שיקים על סך 988 ₪ לא נפרעו.

על כן, אני קובע, כי התובעים לא הוכיחו שהנתבעת רימתה אותם כאשר קיבלה מהם 36 שיקים של 988 ₪, ולא הוכיחו כי הנתבעת גבתה מהם יתר על סכום ההלוואה שנתנה להם.

התביעה נדחית.

מכיוון שהתרשמתי כי התובעים הגישו את התביעה מתוך בלבול וחוסר הבנה של הדברים, ומאחר שאף בידה של הנתבעת, שעיסוקה במתן הלוואות, לא היה להציג ראיות של ממש בקשר עם עסקת ההלוואה, לא אתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד סיון תשע"ב, 04 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: